מפסק הדין: "...
1. לפניי תביעה לפינוי מושכר שחוק הגנת הדייר אינו חלק עליו, שעניינה נכס מקרקעין .... ועליו בנוי מבנה תעשייתי (להלן: "המושכר").
2. ביום 1.12.2015 נכרת הסכם שכירות למושכר בין התובעת ובין הנתבעת. במסגרת הסכם השכירות (נספח ג' לכתב התביעה, סעיף 16 להסכם), נקבע כי על השוכרת לקבל אישור מהמשכירה לשינוי בזהות בעלי המניות שלה מעל שיעור מסוים, וכי סעיף זה – הוא סעיף יסודי בהסכם, וכי במקרה שיבוצע שינוי כאמור ללא הסכמת המשכירה – תהיה המשכירה להודיע על קיצור תקופת השכירות בהתראה של תשעים ימים.
3. התובעת טוענת, כי ביום 20.2.2020 נודע לה, כי כבר ביום 15.10.2019 הוקצו מניות בנתבעת באופן ש-99.5% מהון המניות של הנתבעת הועברו משני בעלי המניות הקודמים ... לידי אדם שלישי, ...., ללא הסכמת המשכירה, ובאופן המקים לה זכות להפעיל את הוראות סעיף 16 להסכם.
4. על פי סעיף 26 להסכם השכירות, התחייבה הנתבעת להמציא ערבות בנקאית אוטונומית לשביעות רצון המשכיר על סך 60,000 ₪, והתחייבה לחדש את הערבות חמישה עשר ימים לפחות לפני פקיעת תוקפה של הערבות. הערבות האחרונה פקעה ביום 28.2.2020, אולם הנתבעת לא חידשה אותה.
5. ביום 24.3.2020 הודיעה הנתבעת לתובעת, כי לא תשלם את דמי השכירות לחודש אפריל, בשל משבר קורונה, ובשל המשבר התזרימי – היא תבטל את השיק שמועד פירעונו 2.4.2020, ואכן – השיק שניתן לכיסוי דמי השכירות – חולל באי-פירעון. כך היה גם ביחס לדמי השכירות לחודש מאי 2020 (נספחים י' 1 ו-י'2 לכתב התביעה).
6. התביעה הוגשה לפינוי המושכר בשל עילות הפינוי שלהלן:
א. שינוי בזהות בעלי המניות בנתבעת ללא אישור, בניגוד להוראות סעיף 16 להסכם השכירות;
ב. אי-חידושה של הערבות הבנקאית שניתנה להבטחת חיובי הנתבעת על פי ההסכם;
ג. אי-תשלום דמי השכירות לחודשים אפריל ומאי 2020.
....
דיון והכרעה
8. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה, ויש להורות על פינוי הנתבעת מן המושכר.
9. למעשה, כל אחת משלוש עילות הפינוי מקימה לתובעת זכות לבטל את ההסכם ולתבוע את פינוי הנתבעת מן המושכר, וברי כי בהצטרפן של שלושתן יחד – אין כל דרך להימנע מן הפינוי.
....
12. ודוק: הנתבעת טוענת, כי משבר קורונה מהווה "אירוע מסכל" כמשמעו בסעיף 15 לחוק השכירות והשאילה, תשל"א – 1971 ובסעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1971. אלא שטענה זו – אינה יכולה לעמוד. ניתוח סוגיית הסיכול בתקופת קורונה ניתן למצוא בפסקי דיני בתא"ח 4492-05-20 יצחקי נכסים בע"מ נ' ח.י.א שותפויות בע"מ (23.6.2020) ותא"ח 27886-05-20 עופר אגם יזום ובניין בע"מ נ' קווינסטאון יזמות והשקעות בע"מ (24.6.2020), ואציין בתמצית, כי מסקנתי היא שגם אם לא ניתן לאכוף את החוזה או לחייב את הנתבעת לפצות בגין הפרתו, ברי כי התובעת רשאית לתבוע את ביטול החוזה, וכתוצאה מכך – את פינוי המושכר והשבתו לידיה.
....
13. למעשה, די באי-תשלום דמי השכירות במשך חודשיים, כדי להצדיק את ביטול הסכם השכירות ואת פינוי המושכר. בהקשר זה אציין, כי לא ראיתי לזקוף לחובת התובעת דווקא את ניהולו של משא ומתן, נהפוך הוא: מצופה מבעל דין שטרם נקיטת צעד דרסטי דוגמת ביטול החוזה ותביעה לפינוי, יעשה ניסיון להגיע להסכמה. אלא שמשלא השכילו הצדדים ליישב את המחלוקות – ולעניין זה אציין, כי לא זו בלבד שהנתבעת לא סילקה את חוב דמי השכירות, היא אף לא הביעה נכונות לסלק את החוב באופן מיידי – אין מנוס מביטול החוזה ומפינוי המושכר.
...."
תא"ח 64572-05-20, בית משפט השלום בתל אביב – יפו, ניתן ביום 17/07/2020