מפסק הדין: "....
1. בפניי תביעה קטנה שהגישו התובעים על סך 20,000 ₪ שעניינה בהחזר מקדמות ששילמו לנתבעת עבור קיום חתונה (להלן: "האירוע").
2. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 12.11.19 נחתם בין הצדדים הסכם לקיום אירוע ביום 25.6.20 (להלן: "המועד הראשון") ושולמה לנתבעת מקדמה בסך של 10,000 ₪. נוכח המגבלות שהוטלו בשל נגיף הקורונה ולאור חוסר הוודאות ביחס לאפשרות לקיום האירוע במועד הראשון, נקבע במהלך חודש 05/2020 מועד חדש ליום 17.9.20 (להלן: "המועד הנדחה") והתובעים שילמו מקדמה נוספת בסך 10,000 ₪.
במסגרת ההסכמה על המועד הנדחה הוסכם כי במידה ולא ניתן יהיה לקיים את האירוע בעקבות מגבלות הקורונה, ישולמו דמי ביטול בסך של 10,000 ₪.
3. לטענת התובעים, בחודש אוגוסט, בסמוך למועד הנדחה, התקיימו מספר שיחות עם הבעלים של הנתבעת אשר לא ידע לומר להם אם האירוע יתקיים והוצע להם לשריין מועד חלופי נוסף. התובעים מציינים כי שבועיים קודם למועד הנדחה יצר איתם קשר טלפוני והודיע על נכונות הנתבעת לקיום האירוע במועד הנדחה, תוך שהובהר כי אין אישור לפתיחת האולם ובמענה לכך השיבו כי אין בכוונתם לקיים אירוע בניגוד להנחיות.
4. התובעים טוענים כי בנסיבות שתוארו, הנתבעת אינה זכאית אף לדמי הביטול בסך 10,000 ₪, שההסכמה לשלמם הושגה בעקבות לחץ שהופעל עליהם, וזאת מאחר ולא הפרו את ההסכם והיו נכונים לקיים את האירוע במועד הנדחה אולם לא ניתן היה לעשות כן מסיבות שאינן בשליטתם.
5. הנתבעת מכחישה בכתב הגנתה את טענות התובעים וטוענת שעם דחיית המועד הראשון וקביעת המועד הנדחה הוסכם על תשלום מקדמה נוספת בסך של 10,000 ₪ תוך שסוכם כי במידה ולא ניתן יהיה לקיים את האירוע במועד הנדחה בשל נסיבות הקשורות בקורונה, דמי הביטול יעמדו על 10,000 ₪.
6. הנתבעת טוענת כי בסוף חודש 08/2020 התקבלה הודעה על פתיחת גני האירועים לפעילות החל מיום 6.9.20, כך שבמועד הנדחה ניתן היה לקיים את האירוע.
לטענת הנתבעת, ניסתה לקבל את אישור התובעים לקיום האירוע אולם הם התחמקו מלתת תשובה. בהקשר זה מוסיפה הנתבעת וטוענת כי היתה מוכנה לקיים את האירוע גם לכמות אורחים קטנה משמעותית מזו שנקבעה בהסכם, אולם התובעים ניתקו מגע ולא הודיעו על קיום האירוע או ביטולו, תוך שהתקשרו בהסכם לעריכת חתונה במקום אחר באותו מועד.
דיון והכרעה
7. השאלה הטעונה הכרעה הינה האם ביטול האירוע במועד הנדחה מוליד לנתבעת את הזכות להותיר בידיה את המקדמות ששולמו לה בסך כולל של 20,000 ₪.
8. במסגרת ההסכמה על קיום האירוע במועד הנדחה עוגנה הסכמה חדשה לעניין החזר המקדמה, הסכמה בכתב נפרדת מההסכמות האחרות שבין הצדדים, כפי שנכתב בדואר אלקטרוני מיום 17.5.20 שנשלח מהנתבעת לתובע: "...סוכם כי תעביר 10,000 ₪ במיידי (שאר המקדמות ישולמו לפי ההסכם המקורי). במידה ולא נוכל לקיים את האירוע ב-17.9.20 עקב קשר ישיר למשבר הקורונה בלבד ולפי הנחיות ממשלת ישראל, אם תחליט לבטל ולא לדחות שוב את האירוע, דמי הביטול יעמדו על 10,000 ₪ בלבד".
9. נוכח קיומה של הסכמה כאמור המאוחרת ליום 12.3.20, לא חלות בנסיבות העניין הוראות חוק החזר מקדמה בשל ביטול אירוע (נגיף הקורונה החדש), תשפ"א-2020 בהתאם לסעיף 4 (ב) לחוק זה ויש לבחון האם התובעים זכאים להשבת המקדמה או חלקה בהתאם להסכמה שבין הצדדים.
10. בין הצדדים התעוררה מחלוקת ביחס לסיבת ביטול האירוע.
התובעים טענו שלא ניתן היה לקיים את האירוע בשל היעדר אישור לפתיחת אולם האירועים (סעיף 13 לכתב התביעה) ומאחר וניתן היה לקיים אירועים במקום שהופעל כמסעדה (עמ' 1 לפרוטוקול שורות 18-19) תוך שציינו כי קיימו בסופו של דבר את האירוע במקום שפעל במתווה של מסעדה.
....הנתבעת טענה כי על אף שניתן היה לקיים את האירוע בחוץ במועד הנדחה בהתאם למתווה שהחל ביום 6.9.20, בחרו הנתבעים להתקשר עם מקום אחר לעריכת האירוע באותו המועד. .....
17. מהשיחות שהתנהלו בסמוך למועד הנדחה עולה כי בהתאם למתווה שחל במועדים הרלוונטיים למועד הנדחה, ניתן היה לקיים אירועים בחוץ ל-100 אורחים וללא קיום ריקודים.
הבעלים של הנתבעת הציע חלופות שונות במטרה לקיים את האירוע תחת ההגבלות שהיו באותו המועד, בין עריכת אירוע למספר משתתפים כפי שנקבע מראש במספר קפסולות בשעות שונות ובין עריכת אירוע למספר משתתפים נמוך משמעותית תוך חלוקה לאזורים שונים בהתאם למגבלות.
בהתייחס לאפשרות לקיים את האירוע בתוך האולם שב והבהיר כי לא ניתן לעשות זאת בהתאם להנחיות ובהיותו אולם אירועים ולא מסעדה.
מלבד אפשרויות אלה, הציע מנהל הנתבעת לדחות את האירוע.
18. התרשמתי שהנתבעת עשתה מאמצים רבים ליתן מענה אשר יאפשר את קיום האירוע תחת המגבלות תוך הסכמה שלא להעלות את מחיר המנה חרף הקטנת מספר האורחים לכמחצית.
יודגש כי מהשיחות שהוגשו עולה כי הנתבעת הציעה אך ורק חלופות התואמות את המגבלות שחלו תוך שהבעלים שב ומבהיר כי לא ניתן לקיים את האירוע במקום סגור בהתאם למתווה ומאחר והמקום אינו מוגדר מסעדה.
19. חרף העובדה שניתן היה לקיים את האירוע במועד הנדחה, הרי שלא ניתן היה לקיימו בהתאם להסכם נוכח המגבלה על מספר משתתפים ואיסור לקיים ריקודים וזאת בשל מגבלות נגיף הקורונה.
בהתאם ולאור ההסכמה שהושגה בעת קביעת המועד הנדחה, בהיעדר אפשרות לקיום האירוע בתנאים שנקבעו ומשהתובעים בחרו שלא לדחות שוב את האירוע, עליהם לשאת בדמי ביטול בסך של 10,000 ₪.
20. אשר לטענת התובעים כי לא ניתן היה לקיים את האירוע "בדרכים חוקיות" (עמ' 2 לפרוטוקול שורה 5), טענה זו עומדת בסתירה להצעות השונות שהוצעו במהלך שיחות הטלפון התואמות את המגבלות. אמנם, לא ניתן היה לקיים את האירוע בתוך אולם סגור, כפי שהשיב הבעלים של הנתבעת מספר פעמים, אולם ניתן היה לקיים אירוע בחלופות שונות התואמות את המגבלות, כפי שהוצע לתובעת.
בחירת התובעים שלא לקיים את האירוע תחת מגבלות ולא לדחותו למועד אחר, מטילה עליהם חיוב לשאת בדמי ביטול בסך 10,000 ₪, בהתאם להסכמה שבין הצדדים.
21. אשר לטענה כי ההסכמה לדמי הביטול הושגה בעקבות לחץ שהופעל עליהם, התובעים הינם אנשים בגירים ולא התרשמתי כי נמנעה מהם האפשרות לקבל החלטה מושכלת בקשר עם דחיית המועד הראשון, אולם הם בחרו בחלופה של קביעת המועד הנדחה, בין היתר, בשל העובדה שכבר פעלו לתשלום מקדמה בסך 10,000 ומתוך שיקולי כדאיות.
22. סיכומו של דבר, מששולם לנתבעת סכום של 20,000 ₪ ונוכח ההסכמה לפיה בהיעדר אפשרות לקיום האירוע בשל מגבלות הקורונה ישולמו דמי ביטול בסך של 10,000 ₪ ולאור המסקנה אליה הגעתי כי יש לראות במגבלות במועד הנדחה ככאלה שאינן מאפשרות את קיום האירוע בהתאם להסכם ההתקשרות, על הנתבעת השיב לתובעים 10,000 ₪. לסכום זה תתווספנה הוצאות משפט בסך של 400 ₪. ..."
ת"ק 27050-07-21, בית משפט לתביעות קטנות בחדרה, ניתן ביום 10/05/2022